היה נכון

דמדומים. מטוס אדום חג בין הבניין שבו גרנו אז לבניין השכן. בתוכו ישבה ילדה בלונדינית. עם פוני. חייכה אלי. כשהתעוררתי אמרתי לאבא שלה, שאני בהריון. יש לנו עוד בת. 16 שבועות אחרי. סקירת מערכות אצל הטוב מכולם. אני כבר מנוסה אצלו עם בנות, מחכה בסבלנות לשמוע אותו אומר בהומור רפואי “כאן יש פגם גנטי קטן שיעבור סביב גיל 16, קרום הבתולים”. ושומעת: “אין ספק, שלא יהיה לו במה להתבייש, יש לכם בן.” לא.." אני אומרת, "פרופ’ בבקשה תסתכל שוב, אני ראיתי בת". הוא חייך והצביע על נקודה במסך האפור. לפני פלאי התלת מימד. לא, לא הייתי מסוגלת להבחין, אז האמנתי לו. גולי נולד. גבר קטן. בלונדיני. מביא איתו kindness אין סופי וכמויות בלתי נדלות של שובבות ושמחת חיים.

 

בין ערביים. במושב. מבשלת ארוחת שישי. אור רך של שקיעה חודר דרך החלונות. נועם. האיש לידי קורא עיתון. בזוית העין אני מבחינה במשהו חום על הרצפה. אזעקה עולה ויורדת בחלל הראש שלי. אני צועקת: “ג’וק”. האיש נחלץ לעזרה. הוא גבוה וחזק, מוסף סופהשבוע מקופל בידו והוא מכה נמרצות בג’וק. האזעקה שוכחת. רק אז אני מבחינה בארבעה ילדים מתפקעים מצחוק בפתח המטבח. רק אז שנינו מבחינים שהג’וק אינו ג’וק כלל. הג’וק הוא פלסטיק דמוי ג’וק. צעצוע של גולי, שחשב שזה יהיה מאד מבדר. צחקנו מאד. הוא צדק.

 

צדק. אני תמיד אומרת, מרגיש כמו צדק. תחושה אינטואיטיבית שאומרת: “זה הדבר הנכון לעשות”. התחושה תמיד באה קודם. אחר כך אנחנו מתחילים לחשוב, ועשויים להגיע למסקנות אחרות. בהתאמה הצדיק (המוציא לפועל של הצדק), הוא מי שפועל בהתאם לעיקרון האריסטוטלי של “דרך האמצע”*. כיוון שניתן בקלות לטעות ולחשוב, כי דרך האמצע היא דרך הפשרה, אני קופצת ומבהירה, היא לא. דרך האמצע היא ההתאמה בין המעשה למושא שלו. בין הגירוי לתגובה. האדם המוסרי יבחר להפעיל תגובה מדוייקת לסיטואציה, אליה הוא מגיב. סיטואציות בעלות שאלות מוסריות זניחות תעוררנה תגובות של אדישות ואילו במקרים בהם עולות שאלות מוסריות מהותיות יתעוררו רגשות חזקים כמו כעס, עצב, תסכול או שמחה, תקווה, אושר. הכל בהתאמה. נשמע פשוט? אולי, בתנאי שאנחנו מסוגלים לראות את הסיטואציה כמו שהיא.

 

ראייה. היא פעולה של איסוף מידע באמצעות אור. בחושך מוחלט אנחנו לא רואים דבר. לא חפצים, לא צבעים, לא מרקמים. באור מלא בהכללה יותר קל. כמובן, במציאות המורכבת יש קומפוננטים רבים שיקלו או יקשו על הראייה. הם יהיו נושא לפוסט אחר. השעות המאתגרות ביותר את הראייה הן השעות שבין לבין. דמדומים ובין ערביים. לא שחור מוחלט. לא לבן צחור. מגוון אין סופי של אפורוריות. הכל מתטשטש.

IMG_2780

אפורים. בשלהי 2010 ערכתי על עצמי ניסוי. לא יתכן אמרתי לעצמי שרוב האנשים מרוצים באפרוריות החיים שלהם, ורק את עושה מהפכות-על כל פעם שאת לא ממש מאושרת. תתבגרי ותלמדי לחיות באפורים. וכך היה למשך תקופה. בשיאה לקחתי את חיי האפרוריים לעיר ארופאית אפרורית למספר ימים. ביליתי בחברה אפרורית מספיק לטעמי. בינואר 2011 המהפכה היתה מוכנה לביצוע. אפורים אינם חיים בשבילי ואני מוכנה לשלם את המחיר. תמיד יש מחיר. אבל אני רוצה לראות. אני רוצה להיות מסוגלת לדייק את התגובה. לבחור.

 

צפוי. הכל צפוי והרשות נתונה. רבי עקיבא אמר, ואני שנים לא הבנתי. אם הכל צפוי אין שום בחירה. אם יש בחירה, איך צפוי? ויום אחד עלתה בי הבנה. לא תיאולוגית ולא פילוסופית של ממש. הבנה שהיא תולדה של התבוננות ברצף החוויות שמרכיבות את ניסיון החיים שלי עד כה. בפשטות סכמטית:

אדם נולד בנקודה A ומזדכה על גופו בנקודה B. שתי הנקודות צפויות ומוגדרות. מכאן, הכל צפוי. בין הנקודות A ו -B עובר קו ישר אחד ואין ספור דרכים עקלקלות. מי קובע את הדרך? אנחנו. אין סוף בחירות יומיומיות הן אלו שיוצרות תוך כדי הליכה את מסלול חיינו. בחירות “פסיביות” או “אקטיביות”. בחירות ברומו של עולם או זוטי דברים. היופי הוא שבכל רגע אנו יכולים לחשב מסלול מחדש. לרדת מהדרך לשביל או לעלות על אוטוסטרדה. לחוות עליות, ירידות, מישורים. יש לנו זכות בחירה בלתי נגמרת עד שנגיע ל- B.

 

ערפילים. הקושי נעוץ בעובדה שהדרך מלאה ערפילים. אפורים מאד. אנחנו לא רואים לאן אנחנו הולכים. לאן אנחנו פונים. לפעמים זה כל כך מפחיד, שאנחנו נצמדים למה שאנחנו מכירים. בוחרים בתחושת הודאות המדומה. ואז בערב שישי אחד בשעת בין ערביים. אישה אחת מפרה את השלווה בצעקות, איש גדול וחזק מכה נמרצות צעצוע מפלסטיק, וארבעה ילדים צוחקים, כי המלך כל כך עירום. עירום ועיוור. לא מבדיל בין מציאות לדמיון.

images-1

 

צדיקים, אם הגעתם עד כאן, כולכם. מה עושים? מחשבים מסלול מחדש. היעד הנבחר -"טוב". בוחרים בטוב. גם תחת הערפילים, כשלא לגמרי בטוחים לאן כל דרך מובילה. מה טוב ומה רע. תמיד יש את החופש להתכוונן לטוב**. לראייה טובה יותר של המציאות. לבחירות מדוייקות יותר. מתאימות לסיטואציה הנתונה. מרגיש טוב גם אם לא לגמרי ברור למה. להתגבר על מגבלות הראייה באמצעות שימוש מושכל בכל הכלים בארגז. אם העולם הרגשי לא מאושר שם בפנים. אם ההכרה מנדנדת וקופצנית. אם פחדים שולטים. יש כלים. לשלב את כל הרכיבים בהרמוניה. להבין. ומתוך ההבנה הזו למצוא נועם. שקט. כי בחיים האלו אין מטרה נכונה יותר להגשים.

 

 

 

ניתי

1.2.17 תל אביב

 

*גישה האריסטוטלית שאומצה על ידי הרמבם לפיה איכות תכונת אישיות נקבעת על פי המידה שבה היא מאוזנת. מיכה גודמן, סודותיו של מורה נבוכים, 72 ואילך.

 

** סוומי שיבננדה לימד דרך להתפתחות באמצעות סינטזה של היוגה שתימצותה:

 

serve, love, give, purify, meditate, realize

be good, do good, be kind, be compassionate.

אף פעם לא מוקדם מידי להתחיל לתרגל🙂

קליק להשארת תגובה

מרים - פברואר 1, 2017

הפעם הצלחתי יותר. את מוכשרת. אוהבת.

תגובה
מיכל - פברואר 2, 2017

איזה כיף להתחיל ככה את היום. כמה חוכמה וכמה השראה.
וגם ליווי מוסיקלי מעולה …
מאחלת לכולנו שנמשיך ללא פחד לחשב כל יום מסלול מחדש.

תגובה
אסנת - פברואר 5, 2017

איזו התעמלות למוח עשית לי….מצטרפת לאיחול גדול לך, לי, לכולנו לא לפחד לחשב כל יום מסלול מחדש. או איך שאני מנסחת לעצמי: אני חוגגת כל יום את היותי ואת מי שאני. ואם צריך לחשב מסלול מחדש כדי לחיות בהלימה לאמירה הזאת- so be it

תגובה
    karnit gefen - פברואר 6, 2017

    יש כושר… ואז יש סיבה טובה לחגוג…:)

    תגובה
ענת - פברואר 25, 2017

הכתיבה שלך מרתקת ודורשת שאחזור אליה עוד פעם ועוד פעם כדי להבין יותר לעומק. מוצאת שמתחברת ל ה מ ו ן
כמו העובדה הברורה שבין נקודה A ל B
ישלנו אינסוף אפשרויות והאחריות לבחור היא אך ורק אצל הפרט
המחשבה על האפרוריות והבחירה בטוב לא מוארת לי מספיק ואני אסביר:
הרי שהמציאות נוגעת בהרבה נקודות: זוגיות, עבודה, תחביבים, משפחה (מצומצמת ומורחבת) ולרוב שטח מחייה אחד שונה בצבעיו משטחי מחייה אחרים. והאם אפשר שהקושי לראות קיים כי בבפנוכו פנימה עדיין משהו נוקשה , תזוזה מאותו מקום אפור יכולה להוביל למקום אפור שונה אם עדיין יישאר אותו מנעול פנימי, אולי ההשארות במקום שאינו נוח הוא המקום האמיתי להתבוננות הפנימית ולעבודת הגמישות

תגובה
    karnit gefen - פברואר 25, 2017

    בהחלט יתכן.. אבל גם זו בחירה, שקצותיה הן הרפייה או ויתור מול פעולה. וזה תמיד אפור, כי אנחנו לא באמת יודעים לאן הבחירה תיקח אותנו. במציאות לאפור יש את כל קשת הגוונים. זה היופי.

    תגובה
השארת תגובה