שווה, רוצה, עושה

אני לא זוכרת מה בדיוק עשיתי בפעם הראשונה שנתקלתי ב”שווה, יכולה, רוצה”, אבל אני זוכרת היטב את מנוד הראש מצד לצד, את האנחה, את נשיכת השפה העליונה. הנושא חשוב מאין כמוהו, אין שאלה. וכן זה מבורך להשקיע מאמצים ותקציבים בהעלאת המודעות, כולי הערכה. אבל האמת, הסרטון הזה די מתסכל.

במיוחד אם את ממש לא מאמינה בעצמך. בעיקר כי הוא לא נותן שום כלי. ואני, אני טיפוס פרקטי. אז בהשראת “גב האומה” הנפלאה, מצאתי דרך לעזור למרב, מאיה, ריטה ויתר הנשים הנפלאות להעביר את המסר. אני מכריזה בזה על פתיחת פרוייקט “שווה, רוצה, עושה.” כן. הוא לא רק לנשים. אארח בבלוג אנשי מקצוע מתחומים שונים, שיתנו לנו כלים, לכולנו להרגיש טוב יותר, לשאוף, ולהגשים את עצמנו. הנה מתחילים.

 

ד”ר קרן אור-חן, האורחת הראשונה שלי, היא אישה מלאת כריזמה. חיה בזוגיות ואם ל-2 +2 . ד”ר לפסיכולוגיה, שעבודת המחקר שלה עסקה בקבלת החלטות ותורת המשחקים. מרצה במגוון מוסדות אקדמיים. מיישמת פסיכולוגיה חיובית. נפגשנו לקפה.

FullSizeRender

 

איזו תחושה הפרסומת “רוצה, שווה, יכולה” עוררה בך?

אי נוחות גדולה. אני מאמינה שאנחנו שוות, ושיש עוד דרך לשיווין אובייקטיבי בשכר, בקידום.. אבל לפעמים למרות הכוונות הטובות, אנחנו מנציחות את חוסר השיוויון שלנו בכל מיני אמירות כאלו. התנועה הפמיניסטית כל כך עסוקה בפערים ובנחיתות שלנו, שאני מרגישה, שהיא לא נותנת לי להתקדם. אני רוצה להיות אישה, ואני רוצה להצליח בזכות עצמי, לא בזכות איזה תעדוף מגדרי. אדם באשר הוא אדם צריך להרגיש שווה. גם גברים. כשהם לא מרגישים שווים, הם מנסים להנחית אותנו.

משהו בדברים לא נח לי ואני תופסת את הבמה ונואמת: גם אני נמנעתי מלהגדיר את עצמי כפמיניסטית הרבה שנים, בדיוק מאותן סיבות. הייתי אומרת אל תפריעו לי עם ההגדרות שלכן. אני לא שורפת חזיות. משתמשת בכל הכלים בארגז. אבל זה עדיין פמיניזם.

וד"ר קרן אור-חן שואלת: אז למה להגדיר את זה כפמיניזם?

אניתי עונה, כי לפני 100 שנה בחלק מהעולם לא היתה לנו אפילו זכות בחירה. כן, התקדמנו משם בזכות תנועת הפמיניזם. אצלי המהפך התפיסתי ארע תוך כדי המחקר. בשנת 2011 לכאורה היה מצב הנשים במערכת המשפט מצויין. היו יותר נשיאות בתי משפט מנשיאים. ובכל זאת, רק 1/3 מאוכלוסיית המחקר היתה נשים. רובן בחר שלא להתראיין.  הייתי בהלם לגלות כמה נשים בעמדות מפתח חוששות למעמד שלהן, ביחס לגברים בתפקידים דומים. בפקולטה לפסיכולוגיה באוניברסיטת ניו יורק היו בשנת 2012 הרבה יותר דוקטורנטיות מדוקטורנטים, ואף מנהלת מעבדה או יחידה. אז הבנתי, מוקדם לקבור את התנועה הפמיניסטית. או את המילה פמיניזם. יש עוד דרך ארוכה לפנינו.

IMG_2922

על חמור לבן. בידו מקל. היא על ידו צועדת.

אני,  ניתי,  בוחרת להגדיר את עצמי כפמיניסטית שמיישמת תחושת שיווין. מאמינה בעצמי, שואפת ומגשימה. נותנת דוגמה חיה לפמיניזם. בעיני גם ד"ר אור-חן דוגמה חיה לפמיניזם. אבל זו רק השקפת עולמי.

שנמשיך?…

ראיתי מודל לאושר, שאת מלמדת המבוסס על תורת המשחקים, ועניין אותי אילו כלים, שיעצימו ויתרמו לתחושת “שווה, רוצה, עושה” את מעניקה לאנשים, נשים וגברים?

הכל מתחיל בבוחן מציאות תקין. היכולת לראות את עצמך ואת הסביבה באופן מאוזן.

לדעת מי את. החוזקות והחולשות שלך. כל בוקר אני מזכירה לעצמי את החולשות והחוזקות שלי. בוחן מציאות תקין זה המקום המאוזן. לא הערכת חסר ולא הערכת יתר של העצמי. נשים, אבל לא רק נשים, מאופיינות בזה שיש להן כישורים בלתי רגילים, אך הן לא מאמינות בכישורים האלו. מאסלו* אמר משפט מדוייק: “מי שלא מעריך את עצמו אף אחד לא מעריך אותו”. כשיש בוחן מציאות תקין, את יכולה להתכוונן למקומות שמעצימים אותך. לקחת את מה שמתאים לך, ומצד שני לא להכנס למקומות שלא מתאימים לך. למשל, אני קיבלתי במשך השנים המון הצעות לניהול. דחיתי את כולן. אני לא מתאימה להיות מנהלת. אין לי את הכישורים הדרושים.

לא לנסות לתקן אחרים. את יודעת, שנים הייתי מאד פרובוקטיבית בלבוש. ככה אהבתי. בן זוגי אף פעם לא דרש שאשתנה. למרות זאת, ברגישות שלי כלפיו הרגשתי שזה מפריע. בחרתי לעדן. בחירה שלי מתוך אהבה אליו. רק ככה נכון לעשות שינוי.

imgres

להיות מודעת לרגשות ולתחושות שלך. לא לחיות חיים של אנשים אחרים. אנחנו חיים חיים שלמים של ריצוי. מנסים לרצות את ההורים שלנו, בני הזוג, הילדים, החברים, החברה… אני ממליצה להעלות על הכתב את הרצונות שלנו, הרגשות שלנו. לשחרר את עצמנו לחופשי.

ליישם פסיכולוגיה חיובית.  אל תחפשי אשמים לא בעבר ולא בכלל.  שנים הונעתי על ידי אשמה. הקונפליקט בין העבודה לילדים. אם אני עובדת אני לא רואה ילדים ואם אני עם הילדים אני אהיה פרופסור רק בגיל 50… עד שאימצתי לי מנטרה “הורה מאושר ילד מאושר”. אני חיה חיים מלאים, נותנת לילדים להתבונן מקרוב על מודל חי של אישה שמחה, שאוהבת את מה שהיא עושה. שומרת על הזוגיות שלי, ובכך מראה לילדים מודל בריא לזוגיות. אני אמא הרבה יותר טובה, משום שאני מודעת לחסרונותי. לבני בן ה-8 יש מטפלת, וכל שעה, שהיא איתו היא בריאות נפשית יותר גדולה בשבילו. היא משלימה את מה שאני מעניקה, ואני משלמת לה בשמחה רבה. טוב דיו  (Good enough) זה מצויין. החלטות טובות מספיק, אמא טובה מספיק. המנטרה הזו מחוללת קסם, אין יותר החלטות הרות גורל. יש החלטות טובות דיין לזמן ולמקום.

מה היית ממליצה לעצמך בת ה-20?

לא משנה מה אנשים חושבים וגם לא משנה מה אומרים. פחות לרצות את הסביבה. אני חייתי חיים של אחרים. הגשמתי את הרצונות של כולם חוץ משלי. ברגע שבחרתי אחרת מצאתי אושר, סיפוק, הגשמה. זה מבחינתי הכישווה, רוצה, עושהשיש.

תודה לד"ר קרן אור-חן. היה כיף. תוכלו למצוא מידע על הרצאות ותכנים בדף הפייסבוק שלה:

https://www.facebook.com/KerenOrHen/

 

 

ניתי

תל אביב 2.3.17

 

 

Click Here to Leave a Comment Below

מרים - מרץ 4, 2017

״לא לנסות לתקן אחרים״. הגעתי כמעט ל 70 ולא מצליחה להשתנות.

Reply
    karnit gefen - מרץ 6, 2017

    אולי לא צריך להשתנות 🙂

    Reply
Leave a Reply: